אמרו בירושלמי: "א"ר אחא.. יחיד בט' באב.. אומר רחם ד' א-להינו.. ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד-זרים הרמוסה ביד-עריצים ויירשוה לגיונות..". בבבלי לא מוזכר זה, המנהג היה חלוק בימי הגאונים אם לאומרה. ומ"מ הרמב"ם והשו"ע פסקו לאומרה, וכן המנהג[1].
הרב ברוך אפשטיין (מלפני קום-המדינה) כתב: "התארים האלה מוסבים על העיר י"ם. ויש להעיר שבזה"ז י"ם בנויה ברמה.. וגם מיושבת מיהודים בהמון, לפ"ז לכאו' אין מקום לתוארי אבל עליה". והעלה שהכל תלוי בשלטון יהודי, וכ"כ הרב-גורן[2]. ואכן שכשיראל שולטים- הבניין תלוי ברצונם, ואם לא בנו הרי שזה בעוונם ותלוי במעשים לא באבילות.
א"כ בזמננו שי"ם בנויה, מלאת אנשים ובשלטון ישראל, יאסר לומר בתפילה לשונות המתארים מצב שקרי, שאיסור לשקר בתפילה 'דובר-שקרים לא יכון'(תהילים,קא)[3]. וכ"כ הרב חיים-דוד-הלוי,הרב-גורן ועוד[4].
ואף הטור מסביר על השינויים של ברכת בונה י"ם בין הזמן שהיתה בנויה לחורבנה, וכן בברכת מלכות בית-דוד. והמבי"ט מאריך על השינויים בתפילה בזמן הגאולה, בתחיית-המתים ובקיבוץ גלויות[5].
הרב שלוש האריך להוכיח שמדובר בי"ם של מטה ובפן הגשמי של י"ם, וכן משמע מהראשונים. הרב אליהו זייני הוסיף שאם נאמר הנוסח שי"ם חרבה, שוממה ושבשליטת לגיונות זרים- הרי שיש בזה כפיות טובה [הרב שלוש השווה זאת למתפלל לרפואת החולה שהבריא] [6].
לאור זאת, יש שהציעו נוסח חדש לברכה(כרב-גורן) ויש שהציעו שההתמקדות תהיה על הר-הבית(כרב-רבינוביץ) ויש שהציעו להוסיף המילה 'שהיתה' חרבה(הרחדה"ל). ומ"מ יש שהתנגדו לשינוי מהנוסח, או כי אין מקדש(הרב-סולובצ'יק) או כי עדיין יש ערל וטמא בי"ם(הרב שלמה-מן-ההר) או כי אין בכוחנו לשנות(הרע"י)[7].
למעשה נר' שיחיד יכול לשנות באופן שיתאים למציאות, אך כהוראה כללית לציבור ניתן להוסיף מילת 'שהיתה', אך לשנות לנוסח חדש צריך הסכמת חכמי-ישראל, כהכרעת הרב שאר-ישוב והרב-ישראלי.
[1] ירו'(בר' ד,ג),מאה-שערים(ח"א,עמ'-לב),רמב"ם(סדר-התפילות) ושו"ע(תקנז,א).
[2] ברוך-שאמר(על התפילות,קלד) ותורת-המועדים(בתחילתו).
[3] מבואר ביומא(סט:),ס'-חסידים(רנ),ב"ח(או"ח,תרכג),שו"ע(תקסה,ג),ערוה"ש(תקפא,ד) ועוד.
[4] עשה-לך-רב(ח"א,יד) ותרומת-הגורן(קכב).
[5] או"ח(קפח) ובית א-לוהים(סא).
[6] חמדה-גנוזה(כא,ח),רוקח(קכג) ואבודרהם(תענית).
[7] נפש-הרב(עט),יחו"ד(א,מג)