בזמן הקרבת הפסח אסור לעשות מלאכה, וי"א שזה מהתורה ומשום שיום הקרבת קרבן הוא כיו"ט[1]. בבמדבר נא' שמי שלא עשה את הפסח במועדו – יעשהו ביד' באייר "ככל חוקת הפסח יעשו אתו". א"כ אף בפסח שני שהוא יום קרבן לרבים יש לנהוג כיו"ט. הגמ' מכנהו 'רגל'[2].
ובפרט בימינו שנגרענו מקרבן הפסח, כש"כ שיום פסח-שני משמעותי, שבע"ה נוכל לתקן העוון[3]. ובימי חזקיהו עשו הפסח בחודש השני "כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו", ומתואר: "ותהי שמחה גדולה בי"ם כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בי"ם".
ואף במגילת תענית (אייר) מתואר היום כחג: "ביד' ביה נכיסת פסחא זעירא דלא למספד". וכתב היעב"ץ: "הוא יו"ט של דבריהם... ראוי שלא לומר בו תחנון עכ"פ[4]. אף ביום זה בנ"י התלוננו על הרעב וד' החל להביא את המן, וכתב היעב"ץ שזה הטעם (שגילו לו מהשמים) שפסח-שני נקבע בתאריך זה.
הרמב"ם כתב ההנהגות ליום קרבן: "והיה להם כמו יו"ט ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג. אפילו יחיד שהתנדב עצים או גזרים במערכה אסור באותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג"[5]. ואם ביום אקראי שמביאין קרבן המנהג שיהיה כיו"ט, כש"כ ביד' באייר שזה יום קבוע לקרבנות רבים שהדין דורש שיהיה כיו"ט.
מהטור והשו"ע משמע שאומרים תחנון בפסח-שני, וכן נהגו בכמה מקומות[6]. אבל הרבה אחרונים חלקו על זה[7].
למעשה, נראה שאין לומר תחנון ביד' באייר ולהרבות "בשמחה קצת כי קדוש היום"(החיד"א)[8].
[1] פס'(נ.) וע"ש בתוד"ה-מקום, מש"כ בשם הירו'.
[2] במדבר(פ"ט) וגמ'(פס'-צג.).
[3] כדעת ר"י בתוספתא(פס',ח,ב), וע"ש בדעת ר"ש.
[4] סידור-היעבץ(עמ'-תתקסה). ועי' בתורת-רפאל(צט) אם מגילת-תענית מחייבת בימינו.
[5] כלי-מקדש(ו,ט-י).
[6] (או"ח,קלא) ופמ"ג(משב"ז,סקט"ו).
[7] הפר"ח, שיירי-כנה"ג, ערוה"ש ועוד טובא.
[8] מורה-באצבע(רכב).