מהגמ' משמע שמברכים שהחיינו על מצווה שבאה מזמן לזמן, וכ"פ הרמב"ם: "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר כו' ונר חנוכה כו' מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו". ומשמע שיש לברך שהחיינו בבדיקת חמץ[1].
יש ראשונים שפסקו לברך שהחיינו בבדיקת חמץ[2], ויש שחלקו מהטעמים הבאים:
1. ברכת שהחיינו שבחג גם על הבדיקה[3]. 2. יש צער באיבוד החמץ[4]. 3. עיקר המצוה בביטול בלב, ואין מברכים כשאין עשייה/הנאה[5]. 4. עיקר המצוה להרחקת עבירה[6]. 5. אין למצוה זמן התחלתי (ולעיתים מר"ה מקיימים אותה)[7].
י"א שהמנהג לברך וי"א שהמנהג לא לברך[8].
וכתב הטור: "ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך". והקשה הב"י: "תימה מפני שהוא רשות היה לנו להחמיר ולומר מספק לא יברך". ועי' בב"ח מברכים שהחיינו במקום ספק. והחיד"א כתב שהמחוייב בשהחיינו ולא מברך- עבירה בידו[9].
הפר"ח פסק לברך שהחיינו, אך השו"ע פסק שלא לברך וכתב הכה"ח שכן הכריעו האחרונים, והוסיף: "דאם נזדמן אצלו בגד חדש או פרי חדש יברך עליו שהחיינו קודם ברכת ביעור חמץ ולכוין לפטור הבדיקה"[10].
ולמעשה נראה שראוי להשתדל לברך שהחיינו על פרי/בגד-חדש ולכוון על בדיקת החמץ, ואם אין אפשרות לזה: אם מנהגו לא לברך-ימשיך במנהגו, אחרת: יברך אם שמח במצווה[11].
[1] עירובין(מ:) והלכות ברכות(יא,ט).
[2] רי"ו(תאו"ח,נ"ה,ח"א), העיטור(קכ:,ומובא בטור תלב)
[3] רא"ש (הלכות פסח בקצרה), והקשה הפר"ח(תלב) שאין קשר בין המצוות.
[4] כלבו(מח), והתקשה מברכת שהחיינו על תרו"מ(תוספתא ברכות ו,יט).
[5] מהרי"ל(שם) ועי' ברשב"א (ח"א,שעט) שדחה משהחיינו ביוה"כ, ע"ש.
[6] מאירי(פס' ז:) וצע"ב.
[7] העיטור(שם) וקשה מפדיון הבן, מסוכה ומתרו"מ(פר"ח,שם).
[8] עי' בעיטור,באגור(תרצד),ברשב"א ובב"ח.
[9] סימן תלב, וע"ע במיוחדות המילה בישראל(עמ' 94) וביוסף אומץ(נו).
[10] תלב,ט.
[11] עי' בשבה"ל(ח"ד,כה).