בתהילים: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ד' הללויה". וכתב אב"ע: "ברכי נפשי את ד' – על איבוד הרשעים". ובמשלי נאמר: "ובאבוד רשעים רינה". ובמגילת תענית נכתב: "ואותו היום שמת ינאי המלך עשאוהו יו"ט", "ששמחה היא לפני הקב"ה כשהרשעים מסתלקים מן העולם"[1].
עמ"י שר כשראה גבורת ד' במצרים "אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים", ודבורה שרה "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם – ברכו ד'", שיש לברך ד' שנקם באויבים, ובמהלך השירה מתואר בפירוט מות סיסרא[2].
יתרו בירך ד' שהציל עמ"י ממצרים. דוד המלך: "וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך ד' אשר רב את ריב חרפתי כו' ואת רעת נבל השיב ד' בראשו". ובמיתת אחאב נאמר: "ויעבר הרינה במחנה", וכתב המלבי"ם: "כולם שמחו על מפלתו.. באבוד רשעים רינה". א"כ יש לשמוח ולברך ד' בנקמתו באויבים, "ישמח צדיק כי חזה נקם"[3].
במשנה: "ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב". ובאבוד רשע פסק הרמב"ם: "ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה"[4].
ובנוסף מקיימים במות האויבים מצוות ישיבה בא"י, נקמת ד' והצלת ישראל, ושמא יש לברך הטוב והמטיב על מצוות אלו. בפורים בירכנו הרב את ריבנו, שזה על תשועת ישראל ומפלת אויבינו. ובגמרא מסופר שכשמרדכי בעט בהמן ואמר שבישראל-'בנפול אויבך על תשמח', אבל באחרים – "ואתה על במותמו תדרוך"[5].
למעשה נראה שראוי לברך הטוב והמטיב על בשורה טובה כמיתת אויבנו שיש בזה הצלת עמ"י[6].
[1] תהילים(קד,לה),משלי(יא,י) ומגילת-תענית(שבט).
[2] שמות(פט"ו) ושופטים(פ"ה).
[3] שמות(יח,י),שמ"א(כה,לט),מל"א(כב,לו) ותהילים(נח,יא).
[4] ברכות(נד.) והלכות-אבל(א,י).
[5] ב"י(או"ח-תרצב, ומהצנזורה הושמט). מגילה(טז.).
[6] הרב שמואל אליהו בירך במות נשיא איראן. י"א שאין לברך כשאין טובה ממשית(וגופנית), ויש לדחות זאת.