מבואר בגמרא שיש לברך הטוב והמטיב כאשר מובא לסועדים יין נוסף. י"א שהטעם משום שהיין סועד ומשמח וי"א שזה מפני שהגוים בצרו כרמיהם מדם הרוגי ביתר. ובירושלמי מסופר שרבי היה מברך הטוב והמטיב על כל חבית שפתח[1].
לרשב"ם מברכים רק כשהיין השני משובח יותר, ולר"ת מברכים בתנאי שהשני לא גרוע יותר. וי"א שמברכים אף כשהשני יותר גרוע. השו"ע והרמ"א פסקו כר"ת[2].
כתב הנר אבנר: "שאחר שנהגו לברך זה מאות בשנים על יין מבושל הגפן במקום מנהג לא אמרי' סב"ל והשתא גם לעניין ברכת הטוה"מ שפיר יוכל לברך כו' ומגו דחשיב יין לעניין ברכת הגפן הוי יין לעניין הטווה"מ". ומסתבר שאם לגבי קידוש הוא נחשב כיין ק"ו שייחשב כיין לעניין הטוה"מ. והוסיף הרשז"א שלשמחת יו"ט ניתן לשתות מיץ ענבים שהוא משמח וסועד[3].
ואכן הבית יהודה כתב שיין צימוקים חשוב כיין לברכת הטוה"מ. ולכאורה ה"ה במיץ ענבים. וכ"פ כמה אחרונים שמברכים שהחיינו על יין ששותים אחר מיץ ענבים[4], ויש החולקים בזה[5].
ולמעשה נראה שאם שותים מיץ ענבים ולאחריו מביאים יין לשתות יש לברך הטוב והמטיב[6].
[1] גמ' (ברכות נט:), תוד"ה הטוב, ערוה"ש (קעה,א) וירושלמי (ברכות ו,ח).
[2] מובא בתוס', הדעה הג' של בעל הדברות (באגור, רכח) וכ"נ מהרמב"ם (ברכות ד,ט). שו"ע (קעה,ב-ו).
[3] הנר אבנר (סימן-רב). הרמב"ם (שבת-כט,יד) בקידוש הצריך הראוי לנסכים, ולא הצריך כן בברכה הטוה"מ. הליכ"ש (פסח פ"ט הערה-כה,78).
[4] בית יהודה (סימן-מט), קרית-חנה-דוד (או"ח,לא), אבני ישפה (ח"א,לו-לח) וחזו"ע (טו-בשבט, עמוד-עח).
[5] עי' אבני ישפה (שם).
[6] בצירוף דעת התוס' (שם) שמברכים הטוה"מ בספק, והדעות שרשאי לברך במקום ספק (תורת אש-ב,ג). ובצירוף כנה"ג (הגב"י,סק"ז) שהטוה"מ רשות, וע"ע בויען שמואל (חכ"ג,סט).