אמרו בתלמוד: "דאמר ר' יוחנן משום רשב"י: בעל הבית בוצע ואורח מברך... מאי מברך? יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעוה"ז ולא יכלם לעוה"ב. ורבי מוסיף בה דברים: ויצלח מאד בכל נכסיו וכו'". וכ"פ השו"ע שיש לאורח לברך כן את בעל הבית[1].
הרבה ראשונים כתבו בשם הירו' שהמקור לדין זה: "ואכלת ושבעת וברכת את ד' א-להיך– 'את' לרבות את בעל-הבית. מכאן מקור לברכת האורח בברכת המזון"[2]. וכתב המשנ"ה שלפ"ז הברכה היא מהתורה, אולם מסתבר שהיא מדרבנן והלימוד אסמכתא ועי' במאיר עוז[3].
ויש להקשות והרי בתלמוד אמרו שברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה? אלא שהרמב"ם תירץ שברכת האורח היא חלק מהברכה הרביעית של ברכת המזון, כלשונו: "ברכה רביעית.. וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית", וכ"כ עוד ראשונים[4].
לאור זאת, כמה אחרונים בירכו ברכת האורח מיד אחר הברכה הרביעית, לפני 'הרחמן', וכתב האבן האזל: "ולפ"ז א"א לענות אמן אחר שאומר 'לעולם אל יחסרנו'.. דצ"ל ה'יהי רצון' תיכף אחר אל יחסרנו"[5].
אולם בהרבה ספרים כתוב כל 'הרחמנים', לפני ברכת האורח, ותירץ האבודרהם ש'הרחמן' לא נחשב הפסק. ובנוסף מדברי הרס"ג משמע שחולק על הראשונים הנ"ל, וסובר שזה תפילה ולא ברכה[6].
למעשה יש לאורח להקפיד ביותר לברך ברכת האורח, ויגיד אותה או מיד אחרי 'לעולם אל יחסרנו' או אחרי 'הרחמן' ויזהר שלא להסיח הדעת עד שיסיים ברכת האורח[7].
[1] ברכות(מו.) ושו"ע(או"ח רא,א).
[2] המנהיג(סעודה,טז), הרוקח(שיט),תוס' שאנץ(סוטה לג.), כלבו(כה) וסמ"ג(עשין כז) [ואין את הירו' לפנינו].
[3] משנ"ה(חי"ח,קכו) ומאיר-עוז(ח"ח,806)
[4] ברכות(מ:), הלכות-ברכות(ב,ז),המנהיג והשלחן(ש"ה).
[5] אבן-האזל(על הרמב"ם), הגרי"ז, הר"מ פיינשטיין(בספר אורח מברך), ועי' בפתח האהל(יב,יא).
[6] אבודרהם(הטוב-והמטיב) ורס"ג(קז).
[7] כדי לסמוך ברכה רביעית לברכת האורח כמה שאפשר.