שנו בברייתא: "הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ד' א-להינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואח"כ בירך - הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה כו' אלא בדבר הסמוי מן העין"[1].
הראשונים הדגישו שהברכה היא בשם ומלכות כשאר הברכות[2], שלא כחלק מהאחרונים שהסתפקו בזה[3].
הרמב"ן סובר שברכה זאת היא רק בהולך להפריש תרו"מ, שהובטח שתתברך תבואתו. אך הרמב"ם ושאר הראשונים לא חילקו בזה, וכ"פ השו"ע שבכל אופן יש לברכה[4]. ויש להוכיח מהפסוק המובא בגמ' 'יצו ד' איתך את הברכה באסמיך' שאינו דווקא במפריש תרו"מ, ומ"מ הוא מדבר דווקא על א"י[5], ואפשר שכן דעת הרמב"ן[6], וכעי"ז כתבו השערי חן ובאבן הראשה[7].
הריטב"א כתב שהברכה היא על העתיד, שישלח ד' ברכה בכרי. אך האבודרהם כתב שזה על העבר, אשר שלח ברכה בכרי[8].
בספר הפרדס הסתפק אם יש לברך בעת שמונה כספו בזמן המיסים וכדו'. והחי"א ועוד אחרונים כתבו שה"ה שיש לברך שמחשב את סחורתו בחנות או קודם שמקבל המשכורת, ומ"מ כתב הברכ"י שיאמר בלי שם ומלכות במקרה זה[9].
למעשה נראה שבארץ ישראל המתחיל למדוד את גורנו צריך לברך 'בא"י אמה"ע השולח ברכה בכרי הזה', כדברי הרצי"ה[10]. והמודד שאר סחורות או המונה רווחיו יאמר בלי שם ומלכות 'ברוך מלך העולם השולח ברכה במעשה ידינו'.
[1] תענית(ח:) [אפשר שהמקור לזה שהברכה היא בדבר הסמוי מהעין ממלכים-ב(פ"ד)].
[2] רש"י(שם), רא"ש(ברכות ט,א), הפרדס(עמ' נד), האהל-מועד(ברכות,ד"ג) וריטב"א(בשטמ"ק).
[3] עי' בלבוש,א"ר ולחם-חמודות.
[4] שטמ"ק(ב"מ מב.), רמב"ם ברכות(י,כב) ושו"ע(או"ח רל,ב).
[5] דברים(כח,ח).
[6] ע"פ מש"כ על ויקרא(כו,יא).
[7] עמ'-פב ועמ'-טו (בהתאמה).
[8] חלק-ברכות(שער-ח).
[9] חי"א(סה,ב) ועי' בברכ"י ובמאיר-עז(רל).
[10] עולת-ראיה(ח"א,עמ' שפט).